עשיתי את זה. פחדתי שהשגרה תנצח אותי אז שברתי אותה.
התפתיתי לאחד ההוא, שאסור היה לי להתקרב אליו, והיו לנו שיחות מטורפות, וחיבוקים ממכרים, ואהבה רעילה וסקס פסיכי, סוחף ומצוין. אבל לי זה לא הספיק ומהפחד להתמכר אליו נמלטתי לאחר, שלישי.
ילדה מפורקת שוכבת עם שלושה גברים. שלושתם טוענים שהם אוהבים אותה, שלושתם תולשים פיסה קטנטנה מהבשר שלה בכל נשיקה, מבט, ליטוף או אפילו מילה טובה. שלושה גברים ואף אחד לא יודע איך לאהוב אותי.
אני מסתכלת על זה במבט מפוכח עכשיו, אחרי שהכל נגמר.. באמת אפשר לעבור כזה דבר ולחזור לנקודת התחלה?
הראשון, שחולק איתי את חיי ומיטתי (או מיטתנו) ושום דבר חוץ מזה, לא את ליבי, לא את חלומותיי, לא את תשוקותיי, הוא הבן זוג של הבחורה הבוגרת שאני צריכה להיות, לא של הילדה החולמנית שאני נאבקת להישאר.
השני, אהובי, הבחור שזיעזע את עולמי, שבר אותי, ריסק אותי, הכאיב לי, אהב אותי, עטף אותי, החיה אותי, ומילא אותי בזיקוקים.. הוא האחד שאני מחכה שיגדל כבר ויהיה גבר ואז אולי אוכל להרשות לעצמי לאהוב אותו.
השלישי, המפלט, המקום הבטוח, הספק חבר ספק מאהב, שיחות מרתקות, סקס פושר, נשיקות מתוקות.
ולבסוף אני באותו מקום, אחרי 4 חודשים של ריצות, ומחבואים, ושקרים, וריגושים, ודמעות, וצחוק ואינספור פעמים של "אני אוהבת אותך", לפעמים באמת ולפעמים לצאת מידי חובה, הוא שוב מנמנם על הספה, ואני שוב מול המחשב והגורונים שבינתיים הספיקו לגדול קצת, משחקים ביניהם.. איך זה ששברתי את כל החוקים, מתחתי את כל הגבולות, נתפסתי על בגידה, תפסתי על בגידה, וסובבתי את כולם במניפולציה שלי לשחק ולהפיג את השעמום..... ועדיין, אני באותו מקום.
רק שהפעם כבר לא משועממת כל כך.. בעיקר משתוקקת.
